<h1>חוקות הדיינים סימן ק"א</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שט"ח שהיה ביד שליש והוציאו בפני ב"ד ואמר שטר זה פרוע הוא אעפ"י שאותו שטר מקויים הוא בב"ד ה"ז נאמן משום מגו שהיה יכול לשורפו ואם מת השליש ונמצא כתוב מיד השליש ששטר זה שהוא מפקד אצלו בנאמנות שהוא פרוע אע"פ שאין עדים על הכתב ה"ז השטר בחזקת שהוא פרוע, אבל שטר שיצא מתחת יד המלוה ששטר זה הוא פרוע אפילו היה בכתב המלוה אינו אלא כמשחק ואם היו עדים חתומים על השטר והיו מקויימין בב"ד הרי שטר זה בחזקת שהוא פרוע כך מפורש בסנהדרין בפ' זה בורר ובכל דבר השליש הוא נאמן מהשנים שהכניסו ברשותו מן הטעם שכתבנו למעלה ואעפ"י שהיה מכתיבת ידו התנאי וכל אותו ענין שהכניסו בידו בנאמנות ומסר אותו כתב ביד א' מהם וטען השליש שיש בו תנאים אחרים שלא נכתבו ושכחתי מלכתוב אותן באותו נאמנות כמו שמסרת בידי וכך וכך היה לכתוב עוד ה"ז נאמן בכל מה שיאמר משום מגו שהיה יכול למסור הממון לכל מי שירצה השליש כמ"ש למעלה לגבי שטר שהיה בו נאמנות, בד"א שהשליש הוא נאמן משניהם בזמן שהשלישית בידו אבל בזמן שהשלישית יצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם ואינו נאמן כך מפורש במציעא בפ"ק [תוספתא שם ה"ו].
